מודעות וחינוך: חיוני לארגונים לחנך את עובדיהם על חשיבות פרטיות של נתונים ועל הטיפול המתאים במידע רגיש. תוכניות הכשרה ומודעות קבועות יכולות לסייע במניעת הפרות מידע הנגרמות כתוצאה מטעויות אנוש.


מדיניות ונהלים ברורים: לארגונים צריכה להיות מדיניות ונהלים ברורים לגבי פרטיות ונתונים המגדירים לכל הנחשפים להם את הטיפול וההגנה הנכונים במידע אישי. זה כולל בדיקה ועדכון קבועים של מדיניות זו, כדי להתעדכן בשינויים בטכנולוגיה ובחוקי הפרטיות.


הצפנה ובקרת גישה: הצפנת נתונים רגישים יכולה לסייע במניעת גישה לא מורשית. יש ליישם גם אמצעי בקרת גישה, כגון הגנת סיסמה ואימות רב-גורמי, כדי להגביל את הגישה למידע רגיש.

ביקורת על נתונים רגילים: ביקורת נתונים רגילים יכולה לעזור לארגונים לזהות ולטפל בסיכוני פרטיות פוטנציאליים ולהבטיח שמידע רגיש מוגן כראוי.


שימוש בטכנולוגיות משפרות פרטיות: ארגונים יכולים לעשות שימוש בטכנולוגיות משפרות פרטיות כגון אנונימיזציה, מזעור נתונים ופסאודונימיזציה של נתונים כדי להפחית את הסיכון להפרות פרטיות.


הגנה חוזית: בעת שיתוף מידע אישי עם ארגונים של צד שלישי, לארגונים צריכים להיות הסכמי שיתוף נתונים המתארים את ההגנה על המידע ואת האחריות של שני הצדדים.


הערכות סיכונים קבועה: הערכות סיכונים קבועה יכולה לעזור לארגונים לזהות סיכוני הפרת פרטיות פוטנציאלית לנקוט בצעדים יזומים כדי לצמצם אותם.


מוכנות לפרצות נתונים: לארגונים צריכה להיות תוכנית תגובה מקיפה להפרת נתונים כדי להגיב ביעילות ובמהירות במקרה של הפרה.


כיבוד זכויות הפרטיות של הפרט: ארגונים חייבים לכבד את זכויות הפרטיות של אנשים ולציית לחוקי הפרטיות ולתקנות, כגון תקנת הגנת המידע בארץ ובעולם (GDPR) באיחוד האירופי וחוק הפרטיות של קליפורניה (CCPA) בארה"ב.